ירושלים

If I forget you, Jerusalem

Jerusalem was my great love. I wasn't born there, I came to it as a student in the seventies and it charmed me. I wandered through the historical Mechmania, I got to know its people, those who live in the city and those whose lives float in the mists of its history. In the National Library, I pored over the travel books to Jerusalem, and in the mandatory atmosphere of the Rockefeller Museum library, I delved into the writings of scholars of Jerusalem in the first generations. Scarf after scarf I tried to remove from the city that had become my home.
I made a living from Jerusalem news. I had the privilege of working with Rachel Yanait Ben Zvi, in the establishment of a center for Jerusalem studies in the Old City, I wrote city tour columns for Jerusalem locals and on a nightly radio show, I highlighted the city's gems.
I guided tourists, for whom I published my first essay in English, The Jerusalem Shuk Book, detailing the markets of the Old City, Tigrinya and its hidden corners – such as the Khan Hamori of the municipality and the ownership addresses of the Crusader market lords that are still engraved on the shop windows.
בלעתי חומוס אצל אלברט, בטעמי מול קולנוע אוריון, וטוסט גבינה עם שתי ביצי עין, בגינת המדרכה של קפה חרמון ברחביה. בעיר העתיקה בחרתי סיניה מסיריו של אבו־טהאר בשוק הבשר, וערמתי צלחות מתוכן חיסלתי מאזטים במסעדת פילדלפיה האגדתית בתוך שער הפרחים. טרפתי כנאפה ברחוב הגיא, ובאישון ליל ירושלמי קריר נהניתי ממעורב ירושלמי ברחוב אגריפס וקינוח בסחלב חם מחוץ לשער שכם.
גרתי בבית פחים בנחלאות, בכנסיית סטפנוס הקדוש בדרך יריחו, בדירת גג ברחביה מעל לדירותיהם של פרופסור שלום ופרופסור אולמן. באחד מלילות אלול הצלחתי להרשים נערה — שלימים תינשא לי — כשלקחתי אותה, בארבע לפנות בוקר, להאזין לשירת הבקשות בבית הכנסת האורפלי ברחוב בצלאל. מחדר המדרגות הפתוח של ביתנו בבקעה, האזנו למוסיקה המופלאה של להקת הדייר סטרייטס שנישאה באוויר עד אלינו מההופעה בבריכת הסולטן.
ירושלים הייתה קסם.
בסוף שנות השמונים, אולי בתחילת התשעים, חבורת הסטודנטים העליזה שלי, שבגרה, התחתנה, תפסה תפקידי מפתח במשרדי הממשלה, באוניברסיטה ובמכוני המחקר, החלה לעזוב. חבר אחר חבר, מכרו את הדירות בהם הקימו בית, ארזו את משפחותיהם שהחלו לצמוח, וירדו לשפלה. למרק הקיצי של תל אביב.
בתחילת שנות התשעים נשברתי גם אני. ירושלים השתנתה. כבר פחדה להיות פלורליסטית וכל שבט משבטיה הסתופף בפינתו.
העיר השתנתה אין ספק, וירושלים שלי, הפרטית לא תחזור אבל הגיליון הזה אינו רקוויאם. בכתבות ניסינו להבין מה התרחש בחמישים השנים האחרונות בירושלים, מה השתנה ולמה. כיצד הפכה ירושלים של שנות השבעים למה שהיא כיום, ולגלות איזה בניין חדש בכל זאת נבנה מהאבנים ההן. כי ירושלים, למרות אלפי שנותיה, מתחדשת כל הזמן. למרות שהיא כבר אינה ביתי הפרטי, בסופו של דבר כולנו, גם אני, ירושלמים. עיר הבירה היא המעבדה של חיינו, ישראל בזעיר אנפין המכנסת אליה את כל שבטי המדינה. ומה שיצליח וישגשג בה יאיר כמגדלור על ישראל כולה.

מדריך מטרופוליס ירושלים