תל אביב: גיליון בלבד

כשהייתי בחטיבת הביניים ואחר כך בתיכון, אני ושלוש חברותיי הטובות ביותר יצרנו מסורת. פעם בשנה, מדי שנה, היינו בוחרות יום, בו היינו מבריזות מהלימודים ובורחות לתל אביב. האירוע זכה לשם המקורי ״יום תל אביב״. ״יום תל אביב״ היה היום המהנה ביותר בשנה עבור ארבעתנו, צעירות גבעתיימיות עם חלומות גדולים. למרות שניצבה ממש מעבר לאיילון תל אביב הייתה מקום מסקרן ומדהים, כל כולה אפשרויות. בימי תל אביב השונים מצאנו את עצמנו בדיזנגוף סנטר, מבזבזות זמן עם שלל חובבי הסקייטבורד שהפכו את הקומה השלישית של הקניון לביתם, בים, רצות בחופשיות אל תוך הגלים, באוניברסיטה, מאזינות לשיעור רנדומלי, בחנויות שונות ומשונות ועוד ועוד. מעולם לא היינו צריכות לתכנן את ״יום תל אביב״ מראש כי תל אביב תכננה אותו עבורנו. מאז ועד היום, לצד ביקורת רבה שיש לי אליה, אני עדיין מאמינה בקסם של תל אביב ואותו ניסיתי ללכוד עבורכם בגיליון זה. זו תחושה משונה לכתוב על העיר שאת מחשיבה בתור ״העיר שלך״. האם תל אביב בכלל יכולה להיות העיר שלי? או של כל אחד? דורות על גבי דורות של חולמים צעירים הגיעו לתל אביב כשם שהם הגיעו לברלין או לניו יורק, כדי להפוך לאמנים, למצוא אהבה, לשנות את העולם וכמובן גם ליהנות מהשמש והים. האמת היא, כמובן, שתל אביב לא מורכבת רק מהם, אלא גם, מתושביה ה״מקוריים״. ממשפחות ששוכנו בגבעת עמל, שגורשו מיפו, שטיפסו בסולם החברתי עד לפנטהאוז של מגדל יוקרה או סתם בורגנים שקנו דירה בבבלי בזמן הנכון. כולם מהווים את הבסיס העירוני שעל גבו ולעתים על חשבונו שוקקים חיי תרבות ופנאי ונבנים מגדלים. בגיליון ״תל אביב״ שלפניכם ניסינו לא לתאר לכם את תל אביב ההיסטורית, עליה כבר סיפרנו רבות, אלא לתאר את תל אביב של היום.