בזמן הכנת גיליון "סובב ים המלח" של הסדרה הישראלית של ארץ וטבע ומטרופוליס, החלטנו לראות מה חדש בערבות יריחו, האזור הצפוני של ים המלח. התקשרנו לאבים אתר, מנהל מחוז יהודה ושומרון של רשות הטבע והגנים, ויצאנו לחדש את היכרותנו עם האזור הפחות מוכר הזה. לאחר הסיור החלטנו להציע סיור חורפי למנויים. התמקדנו במנזרי הירדן ובאתר הטבילה כעוגן לסיור. קבלו טעימה מהסיור
ידין רומן
מעבר לגדר
שבעה מנזרים עומדים, נטושים, מדרום לאתר הטבילה בקאסר אל יהוד, לאורך הדרך שהוכשרה על ידי הירדנים לאחר 1948 מגשר עבדאללה אל אתר הטבילה. המנזרים הוקמו ברובם בשנות השלושים של המאה העשרים וניטשו לאחר התקפות וחדירות של מחבלים במהלך מלחמת ההתשה בבקעה, בין השנים 1970-1968. באזור מסביב למנזרים הונחו שדות מוקשים והמבנים עצמם מולכדו כדי שלא ישמשו את המחבלים כמקומות מסתור.
לפני זמן לא רב פונו המוקשים והמילכוד במבנים, ואפשר היה לגשת שוב אל המנזרים, בתיאום מראש עם צה"ל.
כך, במשך שמונת הסיורים שערכנו לארץ המנזרים עם קוראי ארץ וטבע ומטרופוליס, מינואר ועד אפריל 2022, התוודענו אל גדוד "לביאי הבקעה", גדוד מעורב של חיילות וחיילים האמון על הביטחון בגזרה הזו של הבקעה. לא קל להתמודד עם אזרחים, עוד יותר קשה עם מדריכי טיולים ומורי דרך ש"יודעים הכול הרבה יותר טוב", כמו גם עם הג'יפאים, רוכבי הטרקטורונים ואופני שטח. כל זה יחד עם העבודה המבצעית של שמירה על הגבול. אבל גם שנאסרה עלינו הכניסה, בגלל בעיות מבצעיות, וגם כאשר הוגבלנו לדבר זה או אחר, העבודה עם צוותי הגדוד הייתה מקצועית, נעימה ומזמינה הבנה ושיתוף פעולה. אין לי אלא הערכה לעבודה המקצועית של חיילות וחיילי היחידה הזו, מרגע התיאומים עם הסמב"ציות במוקד הבקעה ועד העבודה בשטח עם המפקדות והמפקדים של צוותי הסיור. ראינו איך הצוותים מתמודדים לא רק עם בעיות בטחון לאורך הגבולות, אלא גם עם נהגי טרקטורונים הטסים בטירוף בגבעות לאורך הגבול (תאונה עם פצועים התרחשה כמעט כל שבוע), רוכבי אופנועי שטח ועוד. הגדוד הזה בהחלט תרם ליכולת שלנו לבצע סיורים טובים ובטוחים להנאת המטיילים.
לאחר שעוברים את שער גדר המערכת המנזר הראשון שמגיעים אליו הוא המנזר הסורי־אורתודוקסי. הקהילה העתיקה הזו נקראת גם הקהילה האשורית ששפת התפילה ושפת הדיבור שלה היא שפה קרובה מאוד לארמית. רוב הקהילה מרוכזת באזור מוסול בצפון עירק. בירושלים מתקיימת קהילה קטנה מסביב לכנסיית מרקוס הקדוש בעיר העתיקה. המנזר כאן, שנבנה בשנות השלושים, כלל כנסייה גדולה, מבני מגורים לנזירים ואכסניה לצליינים. בסמוך אליו עומד מנזר קופטי.
מעברו המזרחי של הדרך עומד מנזר רוסי, קפלה קטנה ויפה המוקפת תאי התבודדות של נזירים. המנזר הרוסי שייך לכנסייה הרוסית אורתודוקסית הלבנה, שמרכזה בניו יורק. מעבר לו מגיעים למנזר הגדול ביותר בשורת המנזרים: הכנסייה והמנזר האתיופי שנחנך על ידי קיסרית אתיופיה, מנן אספאו, אשתו של היילי סלסי, בשנת 1933. ב־26 בספטמבר הקיסרית הגיעה לירושלים ברכבת, בקרון מיוחד שקושט בשטיחים דגלים ופרחים. הנציב העליון, ראשי השלטון המנדטורי ונציגי הדתות השונות קיבלו את פניה בתחנת הרכבת. בזמן שהותה בירושלים היא ירדה לקאסר אל יהוד לחנוך את הכנסייה. לאחר הביקור בירושלים הגיעה הקיסרית לתל אביב שם התקבלה על ידי ראש העיר מאיר דיזנגוף. ב־23 באוקטובר עזבה מנן אספאו את הארץ לסוריה ולבנין ומשם חזרה לאתיופיה. שלוש שנים אחר כך הקיסרית ובעלה חזרו לירושלים, לאחר הכיבוש האיטלקי של אתיופיה, ושהו בארץ עד תבוסת האיטלקים וכיבושה מחדש של אתיופיה ב־1941.
מבנה הכנסייה הוא בעל שלוש קומות, כאשר הכנסייה תופסת את חלקו המזרחי של המבנה ואזורי המגורים נמצאים בחלקו המערבי. בחצר מסביב לכנסייה בנויים תאי נזירים דו־קומתיים ולידם שורה של קברים. בהפגזת מחבלים על המנזר ב־1970 נהרגו מספר נזירים. בעקבות ההתקפה החליט אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, לפנות את המנזרים ולמקש את האזור מסביב.
מעבר למנזר האתיופי הדרך מגיעה לסובה קטנה. מעבר לסובה הדרך חוצה את נחל פרת, שבימי החורף זורם כאן בחוזקה. מעניין להסתכל מהצד על הגשר שהיה נטוי על הערוץ. הגשר המקורי היה כ־20 מטרים מצפון לערוץ הנוכחי, ומי שיתבונן מקרוב בשרידי הגשר יראה שגם הוא בנוי משני חלקים. כלומר, ערוץ הנחל זז מעת לעת מה שחייב העתקתו של הגשר. כיום לא קל לחצות את הערוץ שהעמיק, ובוודאי לא בימי החורף כאשר ואדי קלט זורם בחוזקה. הדרך הירדנית ממשיכה מעבר לערוץ ומגיעה לגשר עבדאללה.
המנזר האחרון בשורה הוא המנזר הרומני אורתודוקסי. להגיע אליו הלכנו ברגל לאורך נחל פרת השוצף מראה מעט סוריאליסטי במדבר הזה בערבות יריחו. הכנסייה הרומנית היא מבנה קטן בנוי לתלפיות. אדריכל הכנסייה ההוא אנדוני ברמקי, אדריכל ירושלמי שבנה את הבית של עמדת תורג'מן בירושלים, שהיה ביתו, וכיום משמש כבית המוזיאון על התפר מבנה הכנסייה הרומנית דומה מאוד לבית תורג'מן. המבנה רעוע לאחר כמה רעידות אדמה ומנדהו שהכניס פגז של טנק למבנה ויצר חור עגול וגדול בקיר. שורה של ציורי קיר מעטרים את מרפסת הכניסה למבנה ובהם סיפור הבריאה — מבריאת העולם ועד לגירוש מגן עדן ומעשה קין והבל. פרסקו של וילון מקיף את החלק התחתון של קירות הכנסייה, מעין פרוכת המשוכה סביב הכנסייה. מעליה ציורי אייקוניים של הטבילה, עליית אליהו השמיימה ועוד. בתוך האפסיס הקטן והנאה ציורים נוספים המהללים את מריה הקדושה.
לפני שנעזוב נלך עוד מסביב למבנה ונראה מהצד את סמל בית המלוכה הרומני המקשט את שתי חזיתות הצד של המבנה. אכן מקום חביב ביותר לסיום עונת המנזרים.
הערה: המנזרים הנטושים חשודים כמבנים מסוכנים והכניסה אליהם אסורה. אין לראות בכתבה המלצה להיכנס לתוך המבנים. אין לעלות על גג המבנים ורק לשהות בחצר לידם. הכניסה לציר המנזרים בתיאום עם צה"ל בלבד.
ועם כל הכבוד לכתבות, אין כמו מראה עיניים
הרשמו לסיור בהשתתפות ידין רומן לקבלת המידע המורחב וביקור באתרים שטרם ביקרתם
נבקר במנזרים שמעבר לגדר ונכיר אותם מקרוב, מי בנה את המנזר הרומני? נבקר בכנסייה ונראה את האומנות המרהיבה, למה הוקם המנזר החבשי ואיך נראה לפני שקיבל את מראהו הנוכחי, כל הפרטים על המנזרים הנטושים בצד הירדני, על אתר הטבילה והיכן אמור להיות, מסורת אליהו הנביא, אירועי העלייה הגדולים, החיים של נחל פרת (ואדי קלט) וסביבתו, השמורה החדשה – שמורת ערבות הירדן, נבקר בדיר חוגלה ועוד
נראה ונתרשם, נתעדכן בשנים של מחקר, נטייל ונהנה
לקריאה נוספת
האדון מסיביר
ב־1907 החל משה נובומייסקי, כימאי צעיר מסיביר, להתעניין באוצרות ים המלח. סיפורו של המפעל המפואר שהקים הוא סיפור טראגי של הצלחה מסחררת.
ידין רומן
אימת הבולענים
בים המלח תופעת הבולענים קשורה לירידת מפלס הים. עד היום ידוע על למעלה מ־7,000 בולענים לאורך החוף המערבי של ים המלח. תופעה ההולכת ומתרחבת.ראיון עם ד"ר כרמית איש שלום
