ליד דוד רזיאל 24
זו היתה הכיכר המרכזית של יפו במאה ה–19. במרכזה של הכיכר, נקודת המוצא שלנו, ניצב מגדל השעון של יפו. מתי בדיוק הושלמה בנייתו של המגדל? הדעות בנושא זה חלוקות. אבן הפינה הונחה ב–1 בספטמבר 1900 במעמד הקאימקם (מושל המחוז), פקידי הממשלה ונציגי ראשי הדתות. באותו בוקר נערכו תפילות בבתי התפילה של הדתות השונות ובערב ניגנה התזמורת של ראשון לציון לכבוד האירוע. בניית שתי הקומות הראשונות הסתיימה בשנת 1901 וקומה שלישית נוספה אחרי שנתיים.
מגדל השעון הוקם לרגל חצי היובל לשלטונו של הסולטן התורכי עבדול חמיד השני. הקמת מגדלי השעון בערי האימפריה העותמנית נתפסה כצעד הכרחי לקראת מודרניזציה של האימפריה השוקעת. המגדלים הוקמו במטרה להכניס לאימפריה תפיסה של זמן נקוב וקבוע — אחד העקרונות המרכזיים של המהפכה התעשייתית. עד לתחילת המאה ה–19 נהגו למדוד זמנים במזרח התיכון לפי זמני התפילה המוסלמיים: חמש פעמים ביום בחלוקה שווה מזריחת השמש ועד לשקיעתה. הזמנים שבין זריחה לשקיעה חולקו ל–12 שעות, וכך גם הזמן בין שקיעה לזריחה. מעונה לעונה ומיום ליום השתנה אורכה של השעה. השעות הגמישות הללו נמדדו באמצעות שעון שמש, שנקרא כאן "השעון הארץ ישראלי". השעון הרגיל, לפיו היממה מתחלקת ל–24 שעות שוות, נקרא "שעון אירופה". את השעון הזה, המדויק והקבוע, רצו מנהיגי האימפריה העותמאנית להנחיל.
את השעון שבראש המגדל התקין משה (מוריס) שיינברג, שען יהודי תושב יפו. על פי זיכרונות אנשי התקופה, היוזמה להקמת השעון הייתה של יוסף מויאל, מעשירי היהודים ביפו. בראשו של המגדל, כך מסופר, ניצבו שני שעונים — האחד הראה את השעה הארץ ישראלית והשני את השעה האירופית.
ניתן לראות את חותם הסולטן מכל ארבעת צדדי הבניין, מתנוסס על קירות הקומה השניה. ב–1965 שופץ המגדל על ידי עיריית תל אביב, הותקנו שעונים חדשים, סורגים אמנותיים וויטראז'ים המתארים פרקים בתולדות יפו, מעשה ידיו של האמן אריה קורן. ב–2001 שופץ המגדל בשנית על ידי האדריכלים רלי פרטו, אייל זיו ואיתן עידו ביוזמת החברה הממשלתית לתיירות ועיריית תל אביב-יפו. בשנת 2006 שופץ המגדל בפעם השלישית. במהלך השחזור נמצאו המנגנון המקורי של השעון ופעמון השעות שנלווה אליו.
