מגזין דיגיטלי: מטרופוליס מילאנו

אי אפשר לברוח מהשיק והאופנה במילאנו שהביאה לעולם את ארמני, ורסצ'ה, גוצ'י ופראדה. נערכנו נפשית לזירת קניות הומה, אך כישראלים טיפוסיים ציפתה לנו הפתעה מזעזעת, אין כמעט קניונים במילאנו. שורות הבוטיקים היוקרתיים לא דחוסות תחת קורת גג אחת בין בית קולנוע לבית מרקחת, אלא נפרסות לאורך השדרות הארוכות של ויה מונטה נפוליאונה, ויה אלסנדרו מנצוני או קורסו בואנוס איירס. מוסד ההזדנגפות קם לתחייה בצפון איטליה. כשעייפנו ממותגים, שמנו פעמינו אל רובע בררה, שם ההאנגרים והמפעלים התעשייתיים שהתרוקנו מפועלים התמלאו מחדש בגלריות ובאולמות תצוגה. בצדה השני של העיר, בסן לורנצו, צעירים נאספים מדי לילה כדי לשתות כוס בירה או לצפות בהופעות חיות בין 16 עמודים רומיים מן המאה השנייה לספירה, שהשתמרו בצורה מופלאה במה שהפך לפאב עירוני פתוח. למראה שרידים ארכיאולוגיים בני כמעט 2,000 שנה, שהם חלק אורגני מן העיר, נזכרנו באיזו יראת קודש מתייחסים בארץ לעתיקות ולאתרים ההיסטוריים שבהם בורכנו. ככל שניסינו, לא הצלחנו לדמיין את הרובע הארמני או את עיר דוד כאתר בילוי שוקק חיים. התיירים טרם גילו את מילאנו. אמנם בקתדרלת הדואומו ובבית האופרה לה סקאלה איטלקית היא רק שפה אחת מני רבות, אך עדיין בירת לומברדיה נתפסת כתחנת עצירה ולא כיעד בפני עצמו. אף על פי שהיא העיר השנייה בגודלה באיטליה, רוב האתרים מרוכזים במרחק שתיים־שלוש תחנות מטרו, או אפילו במרחק הליכה. כדאי להשקיע ולבחור באופציה השנייה, ולו רק כדי להיחשף לארכיטקטורה האקלקטית של העיר.

29.00