ידין רומן
מתוך גיליון "ארץ וטבע" מס' 208 – דצמבר 2023
אימי אהבה מאוד את ספריו של הסופר האנגלי אלדוס האקסלי. על מדף הספרייה בבית הוריי עמדו כתריסר מספריו, בכריכה קשה ועטיפות אפורות גב. עד כדי כך אהבה את ספריו שהיא אפילו התכתבה איתו בשנות השלושים. לא קראתי אף ספר מספריו, אבל הספר ששמו משך את תשומת לבי היה "עיוור בעזה". מה יש לו לספר על עזה, חשבתי לתומי, מבלי לדעת שהספר כלל וכלל אינו על עזה אלא על בחור צעיר, איש חברה אנגלי, שאיבד את דרכו בחיים. האקסלי שהיה חצי עיוור בעין אחת, עסק רבות בספריו בעיוורון שנגרם על ידי ריקנות החיים של חברת השפע המעמדית. שמו של הספר נגזר מפואמה של ג'ון מילטון מ־1671, "שמשון הגיבור", על סבלותיו של הגיבור המקראי, שהפלשתים חיסלו את כוחו, ניקרו את עיניו והעמידו אותו לראווה במקדשם בעזה. מוטיב העיוורון בעזה חוזר גם בספרה של שולמית הר אבן מ־1991, "עיוורים בעזה", שאחד מפרקיו מספר על ביקור של הסופרת בשכונת רימל.
לפני כמה חודשים, ביום חורף נאה, יצאנו לטיול באזור קיבוץ בארי. אחייניתי ירדן שהתגוררה בקיבוץ לא הייתה בבית באותה נסיעה ספונטנית ואנחנו המשכנו במערכת השבילים והדרכים מסביב לקיבוץ. ירדנו ל"דרך הבטון", חצינו את נחל סחף, הגענו לאנדרטת אנזק, לנחאביר — אתר בארי הישנה, ונכנסנו לקיבוץ לראות את חדר האוכל בסגנון הקיבוצי הברוטליסטי של שנות השישים. הייתה הרגשה קלה של אי נוחות כאשר טיפסנו על אנדרטת אנזק, במרחק קצר מהגדר. מה יהיה אם צלף ירה בנו חלפה לשנייה המחשבה.
ב־7 באוקטובר, אחייניתי, בתה בת השלוש, גפן, ובעלה אלון, נחטפו מקיבוץ בארי. חמישה מרצחים הכניסו אותם למכונית ודהרו אתם לעבר הגבול, בדרך שנסענו כמה חודשים קודם לכן. במעבר של נחל סחף הופיע לפתע טנק ישראלי והמחבלים עצרו לרגע את הרכב. ירדן, עם גפן על הידיים, ואלון קפצו מהרכב והחלו לברוח. המחבלים דלקו אחריהם תוך כדי ירי אוטומטי. כעבור רגעים ספורים ירדן העבירה את גפן לאלון. רוץ ככל יכולתך, אמרה לו. היא נשארה מאחור. תפסה מחסה ממטר היריות מאחורי עץ. ירדן נתפסה על ידי החוטפים והובלה לעזה.
ההלם שהיכה בי באותו יום מר ונמהר החזיר אותי לעיוורון בעזה. מה היה שם שלא ראינו. מה גרם לאובדן היכולת שהביא אותנו לאסון הגדול, הותיר אותנו כבולים במקדשם של הפלשתים.
לימים הפליג האקסלי לעולמות דיסטופיים לחלוטין עם ספרו המפורסם ביותר, "עולם חדש מופלא", שמאוד מזכיר את "1984" של אורוול. עבורנו, העיוורון בעזה צריך לייצר עולם חדש אחר. עולם חדור באידיאלים שעיצבו את המדינה הזאת; צדק חברתי, הפרחת השממה, חינוך ומדע, ושאיפה לשלום. אני מקווה שנחזיר את כול השבויים במהרה לביתם ונביס את החמאס והחיזבאללה הקמים עלינו להורגנו. אבל, המלאכה העיקרית והקשה עוד לפנינו: הסרת שלשלאות העיוורון ושיקומה של הארץ הזאת שכולנו אוהבים.
ידין רומן
מתוך גיליון "ארץ וטבע" מס' 208 – דצמבר 2023
ירדן, בתו של אחי, נחטפה לעזה מקיבוץ בארי. בבוקר יום שבת ה־7 באוקטובר ירדן, בעלה אלון ובתה בת ה־3 גפן נלקחו מהקיבוץ לכיוון עזה ברכב שבו ישבו ארבעה מחבלים. בדרך, כאשר הופיע לפתע טנק ממוצב סמוך לגדר, המחבלים הסתתרו וירדן עם גפן בידיה, ואלון, ניצלו את ההזדמנות וקפצו מהרכב. המחבלים התעשתו והחלו לרדוף אחריהם תוך כדי יריות. לאחר כ־200 מטרים ירדן העבירה את גפן לידי אלון, אצן חובב, כדי שירוץ מהר יותר. השניים התפצלו. ירדן הסתתרה מאחורי עץ ואלון וגפן רצו מהר ומצאו מחבוא באחד מערוצי נחל סחף. אלון כיסה את המחבוא בשיחים וענפים. המחבלים חיפשו סביבם אבל לא מצאו אותם. לילה שלם נשארו אלון וגפן במחבוא. בבוקר, אלון עם גפן על ידיו הצליח להגיע חזרה לקיבוץ. שם ראה שהקרבות עדיין נמשכים בין הבתים. הוא עקף את הקיבוץ והגיע לריכוז של חיילים.
אח של ירדן, גילי, ירד למחרת לחפש את ירדן. במשך ארבעה ימים, בעזרת כוחות צבא מתנדבים מיחידות שונות, כולל יחידת גששים, הוא חיפש את ירדן במקום שנראתה לאחרונה. מכיוון שלא נמצאו סימני דם או פגיעה הגיעו למסקנה שהחוטפים הצליחו לתפוס מחדש את ירדן, ולקחו אותה לעזה.
מאז ילדותה ירדן אהבה לטפס. היא הייתה ילדת טבע וטיולים ובעיקר מטפסת. את בעלה אלון הכירה בירושלים כששניהם עסקו בטיפוס. שלושה חודשים לאחר שהכירו, ב־2015, יצאו השנים לטיול בשמורות הגדולות של מערב ארצות הברית, במטרה להגיע לאתרי טיפוס ספורטיבי מרתקים, ואתרי בולדרים. אנחנו אוהבים הרים, לא ערים אומר אלון.
בארץ טיפסו כמעט בכל מקום שמותר ואפשרי. בנחל פרת במדבר יהודה, במצוק היונים ועוד. לאחר שנולדה גפן כבר יכלו פחות לצאת להרפתקאות, לחפש מצוקי טיפוס שעדיין לא טיפסו בהם. אבל האהבה נשארה. בין היתר תכננו לטוס לאוסטרליה ולניו זילנד וגם שם לטפס.
בשנים האחרונות הטיפוס הספורטיבי נעשה פופולרי בישראל. בשנת 2019 הוקמה התאחדות הטיפוס הספורטיבי והאתגרי בישראל – הגוף המוכר במדינה המרכז את ענפי הטיפוס בישראל: טיפוס מצוקים וטיפוס על קירות מלאכותיים. התאחדות הטיפוס אחראית על קיום תחרויות מקומיות, אליפויות ישראל, מחנות טיפוס בארץ ובחו"ל, וקורסי הכשרות בתחום.
רתם יעקבס, מהנהלת ההתאחדות, מכירה את ירדן היטב. לפני עשרים ושלושים שנה קומץ אוהבי הטיפוס נפגשו בתחרויות, באירועים, במצוקי הטיפוס. כולם הכירו את כולם. מאז הענף הלך וגדל, וכיום יש בישראל יותר מ־15,000 חובבי טיפוס ספורטיבי. בארץ קטנה וצפופה כשלנו אתרי הטיפוס אינם רבים. מספר אתרי הטיפוס המאושרים אינו רב אך נמצא בגידול. אחד מהאתרים הגדולים נמצא בנחל פרת במדבר יהודה. אתרים נוספים הם בבית אריה, בפארק תמנע – שם הנהלת הפארק מעודדת את קידום הספורט האתגרי הזה – אתר זנוח בהרי ירושלים, אתר כחל בנחל עמוד, במצוקי גיתה, במצוק היונים, במצוקי רכס רמים ועוד.
ירדן ואלון תכננו להמשיך ולטפס ובהמשך לצאת לטיול טיפוס באוסטרליה וניו זילנד.
הבאנו כאן כמה מאתרי הטיפוס הספורטיבי היפים בארץ. הצלמים שבין חובבי הטיפוס התגייסו מיד לשלוח צילומים מרהיבים מרחבי הארץ. רעיונות לאן ירדן ואלון, וקהילת אוהבי הטיפוס בישראל, יוכלו להגיע אליהם – בשש אחרי המלחמה. כאשר עולמנו יחזור להיות אופטימי ומלא תקווה. בדיוק כמו ירדן. (רשימה מפורטת של כל אתרי הטיפוס מופיעה באתר התאחדות הטיפוס בישראל ilca.org.il).
בזמן הכנת גיליון "סובב ים המלח" של הסדרה הישראלית של ארץ וטבע ומטרופוליס, החלטנו לראות מה חדש בערבות יריחו, האזור הצפוני של ים המלח. התקשרנו לאבים אתר, מנהל מחוז יהודה ושומרון של רשות הטבע והגנים, ויצאנו לחדש את היכרותנו עם האזור הפחות מוכר הזה. לאחר הסיור החלטנו להציע סיור חורפי למנויים. התמקדנו במנזרי הירדן ובאתר הטבילה כעוגן לסיור. קבלו טעימה מהסיור
ידין רומן
שבעה מנזרים עומדים, נטושים, מדרום לאתר הטבילה בקאסר אל יהוד, לאורך הדרך שהוכשרה על ידי הירדנים לאחר 1948 מגשר עבדאללה אל אתר הטבילה. המנזרים הוקמו ברובם בשנות השלושים של המאה העשרים וניטשו לאחר התקפות וחדירות של מחבלים במהלך מלחמת ההתשה בבקעה, בין השנים 1970-1968. באזור מסביב למנזרים הונחו שדות מוקשים והמבנים עצמם מולכדו כדי שלא ישמשו את המחבלים כמקומות מסתור.
לפני זמן לא רב פונו המוקשים והמילכוד במבנים, ואפשר היה לגשת שוב אל המנזרים, בתיאום מראש עם צה"ל.
כך, במשך שמונת הסיורים שערכנו לארץ המנזרים עם קוראי ארץ וטבע ומטרופוליס, מינואר ועד אפריל 2022, התוודענו אל גדוד "לביאי הבקעה", גדוד מעורב של חיילות וחיילים האמון על הביטחון בגזרה הזו של הבקעה. לא קל להתמודד עם אזרחים, עוד יותר קשה עם מדריכי טיולים ומורי דרך ש"יודעים הכול הרבה יותר טוב", כמו גם עם הג'יפאים, רוכבי הטרקטורונים ואופני שטח. כל זה יחד עם העבודה המבצעית של שמירה על הגבול. אבל גם שנאסרה עלינו הכניסה, בגלל בעיות מבצעיות, וגם כאשר הוגבלנו לדבר זה או אחר, העבודה עם צוותי הגדוד הייתה מקצועית, נעימה ומזמינה הבנה ושיתוף פעולה. אין לי אלא הערכה לעבודה המקצועית של חיילות וחיילי היחידה הזו, מרגע התיאומים עם הסמב"ציות במוקד הבקעה ועד העבודה בשטח עם המפקדות והמפקדים של צוותי הסיור. ראינו איך הצוותים מתמודדים לא רק עם בעיות בטחון לאורך הגבולות, אלא גם עם נהגי טרקטורונים הטסים בטירוף בגבעות לאורך הגבול (תאונה עם פצועים התרחשה כמעט כל שבוע), רוכבי אופנועי שטח ועוד. הגדוד הזה בהחלט תרם ליכולת שלנו לבצע סיורים טובים ובטוחים להנאת המטיילים.
לאחר שעוברים את שער גדר המערכת המנזר הראשון שמגיעים אליו הוא המנזר הסורי־אורתודוקסי. הקהילה העתיקה הזו נקראת גם הקהילה האשורית ששפת התפילה ושפת הדיבור שלה היא שפה קרובה מאוד לארמית. רוב הקהילה מרוכזת באזור מוסול בצפון עירק. בירושלים מתקיימת קהילה קטנה מסביב לכנסיית מרקוס הקדוש בעיר העתיקה. המנזר כאן, שנבנה בשנות השלושים, כלל כנסייה גדולה, מבני מגורים לנזירים ואכסניה לצליינים. בסמוך אליו עומד מנזר קופטי.
מעברו המזרחי של הדרך עומד מנזר רוסי, קפלה קטנה ויפה המוקפת תאי התבודדות של נזירים. המנזר הרוסי שייך לכנסייה הרוסית אורתודוקסית הלבנה, שמרכזה בניו יורק. מעבר לו מגיעים למנזר הגדול ביותר בשורת המנזרים: הכנסייה והמנזר האתיופי שנחנך על ידי קיסרית אתיופיה, מנן אספאו, אשתו של היילי סלסי, בשנת 1933. ב־26 בספטמבר הקיסרית הגיעה לירושלים ברכבת, בקרון מיוחד שקושט בשטיחים דגלים ופרחים. הנציב העליון, ראשי השלטון המנדטורי ונציגי הדתות השונות קיבלו את פניה בתחנת הרכבת. בזמן שהותה בירושלים היא ירדה לקאסר אל יהוד לחנוך את הכנסייה. לאחר הביקור בירושלים הגיעה הקיסרית לתל אביב שם התקבלה על ידי ראש העיר מאיר דיזנגוף. ב־23 באוקטובר עזבה מנן אספאו את הארץ לסוריה ולבנין ומשם חזרה לאתיופיה. שלוש שנים אחר כך הקיסרית ובעלה חזרו לירושלים, לאחר הכיבוש האיטלקי של אתיופיה, ושהו בארץ עד תבוסת האיטלקים וכיבושה מחדש של אתיופיה ב־1941.
מבנה הכנסייה הוא בעל שלוש קומות, כאשר הכנסייה תופסת את חלקו המזרחי של המבנה ואזורי המגורים נמצאים בחלקו המערבי. בחצר מסביב לכנסייה בנויים תאי נזירים דו־קומתיים ולידם שורה של קברים. בהפגזת מחבלים על המנזר ב־1970 נהרגו מספר נזירים. בעקבות ההתקפה החליט אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, לפנות את המנזרים ולמקש את האזור מסביב.
מעבר למנזר האתיופי הדרך מגיעה לסובה קטנה. מעבר לסובה הדרך חוצה את נחל פרת, שבימי החורף זורם כאן בחוזקה. מעניין להסתכל מהצד על הגשר שהיה נטוי על הערוץ. הגשר המקורי היה כ־20 מטרים מצפון לערוץ הנוכחי, ומי שיתבונן מקרוב בשרידי הגשר יראה שגם הוא בנוי משני חלקים. כלומר, ערוץ הנחל זז מעת לעת מה שחייב העתקתו של הגשר. כיום לא קל לחצות את הערוץ שהעמיק, ובוודאי לא בימי החורף כאשר ואדי קלט זורם בחוזקה. הדרך הירדנית ממשיכה מעבר לערוץ ומגיעה לגשר עבדאללה.
המנזר האחרון בשורה הוא המנזר הרומני אורתודוקסי. להגיע אליו הלכנו ברגל לאורך נחל פרת השוצף מראה מעט סוריאליסטי במדבר הזה בערבות יריחו. הכנסייה הרומנית היא מבנה קטן בנוי לתלפיות. אדריכל הכנסייה ההוא אנדוני ברמקי, אדריכל ירושלמי שבנה את הבית של עמדת תורג'מן בירושלים, שהיה ביתו, וכיום משמש כבית המוזיאון על התפר מבנה הכנסייה הרומנית דומה מאוד לבית תורג'מן. המבנה רעוע לאחר כמה רעידות אדמה ומנדהו שהכניס פגז של טנק למבנה ויצר חור עגול וגדול בקיר. שורה של ציורי קיר מעטרים את מרפסת הכניסה למבנה ובהם סיפור הבריאה — מבריאת העולם ועד לגירוש מגן עדן ומעשה קין והבל. פרסקו של וילון מקיף את החלק התחתון של קירות הכנסייה, מעין פרוכת המשוכה סביב הכנסייה. מעליה ציורי אייקוניים של הטבילה, עליית אליהו השמיימה ועוד. בתוך האפסיס הקטן והנאה ציורים נוספים המהללים את מריה הקדושה.
לפני שנעזוב נלך עוד מסביב למבנה ונראה מהצד את סמל בית המלוכה הרומני המקשט את שתי חזיתות הצד של המבנה. אכן מקום חביב ביותר לסיום עונת המנזרים.
הערה: המנזרים הנטושים חשודים כמבנים מסוכנים והכניסה אליהם אסורה. אין לראות בכתבה המלצה להיכנס לתוך המבנים. אין לעלות על גג המבנים ורק לשהות בחצר לידם. הכניסה לציר המנזרים בתיאום עם צה"ל בלבד.
נבקר במנזרים שמעבר לגדר ונכיר אותם מקרוב, מי בנה את המנזר הרומני? נבקר בכנסייה ונראה את האומנות המרהיבה, למה הוקם המנזר החבשי ואיך נראה לפני שקיבל את מראהו הנוכחי, כל הפרטים על המנזרים הנטושים בצד הירדני, על אתר הטבילה והיכן אמור להיות, מסורת אליהו הנביא, אירועי העלייה הגדולים, החיים של נחל פרת (ואדי קלט) וסביבתו, השמורה החדשה – שמורת ערבות הירדן, נבקר בדיר חוגלה ועוד
נראה ונתרשם, נתעדכן בשנים של מחקר, נטייל ונהנה
ב־1907 החל משה נובומייסקי, כימאי צעיר מסיביר, להתעניין באוצרות ים המלח. סיפורו של המפעל המפואר שהקים הוא סיפור טראגי של הצלחה מסחררת.
ידין רומן
בים המלח תופעת הבולענים קשורה לירידת מפלס הים. עד היום ידוע על למעלה מ־7,000 בולענים לאורך החוף המערבי של ים המלח. תופעה ההולכת ומתרחבת.ראיון עם ד"ר כרמית איש שלום
