ארץ וטבע – 139

ארץ וטבע נוסד ב-1985 על ידי קבוצה של מורי דרך שרצו להקים כתב עת עצמאי ומקצועי בתחומי הכרת הארץ וידיעתה. מאז זרמו הרבה מים בירדן. בתוך ארץ וטבע התלכדו טבע וארץ, ארץ היעל, ואפילו פשוש האגדי. 35 שנים עברו מאז וארץ וטבע נותר נאמן לדרכו המקורית. נוספה לו מהדורה אנגלית, ספרים בנושאי ידיעת הארץ, כתב עת יוקרתי על ערים בחו”ל ומהדורות דיגיטליות.

אבל, בבסיס ארץ וטבע נשאר נאמן לחזונו ודרכו. בית מקור עצמאי בידיעת הארץ. מגזין בו תוכלו למצוא כתבות מרתקות על היסטוריה, גאוגרפיה, ארכאולוגיה וממצאים חדשים בארץ ישראל, טבע, מסלולי טיול ועוד.

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו וליהנות מכתב עת איכותי ומרתק. 

גאים להציג בפניכם את גיליון ארץ וטבע 139. קריאה מהנה!

למנוי שנתי לארץ וטבע לחץ כאן>>

גיליון ארץ וטבע 139 – תעלומת הגלוסקמאות ממזרח תלפיות

ערב ליל הסדר, 1862. בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, חיילים יהודים מצבא האיחוד מניחים לרגע את נשקיהם במהלך המערכה במערב וירג'יניה ויוצאים לחפש רכיבים לסעודת החג. בהעדר חסה או ירק מר אחר, הסתפקו בעשבי בר. אולם העשבים היו כה מרים, שהפלוגה כולה נאלצה לשתות הרבה מעבר לארבע כוסיות היין המקובלות, דבר שהוביל לריב שיכורים בין שני חיילים שנשבעו שהם–הם משה ופרעה.
בדיוק 150 שנים לאחר מכן, המוני בתי ישראל יסובו לשולחן החג, ייהנו, יש לקוות, ממרור תקני יותר ויספרו פעם נוספת כיצד שוחררו אבותינו מערי מסכנות. באותה שעה, בין "והיא שעמדה" ל"חד גדיא", ימשיכו שכנינו מצפון ומדרום לחוות את יציאת מצרים.
קרוב ל–14 חודשים חלפו מאז הודח חוסני מובארכ מכס השלטון, והמדינה הערבית הגדולה ביותר עודנה באנדרלמוסיה. מהפכת 25 בינואר הביאה אמנם שלושה סבבי בחירות לפרלמנט התחתון, אך בקהיר הרחובות רחוקים מלהיות שקטים. החילונים והליברלים זועקים שהאיסלמיסטים גנבו להם את המהפכה, למרות שהם מצדם לא העמידו אלטרנטיבה ראויה וכנראה טרם הפנימו את ההשלכות של שלטון הרוב.
ובינתיים בגבולנו הצפון–מזרחי, מלחמת האזרחים בשיאה כבר למעלה משנה. בשאר אל–אסד מעוניין אך ורק בהשרדות; לו יכול, היה ממיט על מדינתו עשר מכות שהיו גורמות לגעגועים לצפרדעים ולכינים, בתנאי שמכת הבכורות תפסח על בתי העלאווים, כמובן. על פי הערכות זהירות, מעל 7,000 סורים נהרגו, כ–14,000 נעצרו ומספר דומה נמלטו לטורקיה וללבנון.
בישראל שולחים מבטים לשני הכיוונים ועסוקים בעיקר בשאלה קריטית אחת – איך זה משפיע עלינו? האם על אסד, פטרון החזבאללה, להישאר בשלטון כי הוא שומר על הגבול שקט? מה יעלה בגורל צינור הגז אם האחים המוסלמים ישתלטו על הפרלמנט בקהיר? אולי בהשראת מנחם בגין, נשמעים איחולים להצלחת המתקוטטים משני הצדדים, שכן יש לשמוח בנפול אויבנו. אבל בשעה שאנו חוגגים את יציאת בני ישראל לחופשי ומצקצקים בלשון מול ניסיונם של אחרים, כדאי שנעצור לרגע. האם סבלם של 80 מיליון מצרים, שהשתחררו מעריץ, שאולי היטיב עם ישראל אך לא עם בני עמו, או נפילתו המיוחלת של אסד, ששלטון המיעוט שלו טובח באלפים מאזרחיו, חשובים יותר מנקודת הראות הצרה שלנו? האם מדינת ישראל, הקוראת לעצמה בגאווה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מעדיפה ששתיים משכונותיה יישארו דיקטטורות?
איש לא מבטיח שהדמוקרטיות הערביות החדשות, אם בכלל יקומו בסופו של דבר, ייטיבו עמנו; רוב הסיכויים שבטווח הקצר התשובה תהיה שלילית. אולם כמו היהודים האמריקניים, שלחמו לביטול העבדות, כנראה שנצטרך לבלוע לא מעט מרור בדרך. יש רק לקוות שכדי להמתיק את הגלולה, גם כאן העימות יסתיים בלא יותר מריב שיכורים ידידותי ולא יגלוש להתגוששות על–אזורית בין משה ופרעה המודרניים.

קריאה נעימה
עפר פרלמן