ארץ וטבע – 186

ארץ וטבע נוסד ב-1985 על ידי קבוצה של מורי דרך שרצו להקים כתב עת עצמאי ומקצועי בתחומי הכרת הארץ וידיעתה. מאז זרמו הרבה מים בירדן. בתוך ארץ וטבע התלכדו טבע וארץ, ארץ היעל, ואפילו פשוש האגדי. 35 שנים עברו מאז וארץ וטבע נותר נאמן לדרכו המקורית. נוספה לו מהדורה אנגלית, ספרים בנושאי ידיעת הארץ, כתב עת יוקרתי על ערים בחו”ל ומהדורות דיגיטליות.

אבל, בבסיס ארץ וטבע נשאר נאמן לחזונו ודרכו. בית מקור עצמאי בידיעת הארץ. מגזין בו תוכלו למצוא כתבות מרתקות על היסטוריה, גאוגרפיה, ארכאולוגיה וממצאים חדשים בארץ ישראל, טבע, מסלולי טיול ועוד.

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו וליהנות מכתב עת איכותי ומרתק. 

גאים להציג בפניכם את גיליון ארץ וטבע 186. קריאה מהנה!

למנוי שנתי לארץ וטבע לחץ כאן>>

גיליון ארץ וטבע 186 – אפיקים בנגב

באחד מימי שישי, הראשון של חודש האביב, ירדתי להר הנגב להסתובב בין הגבים והבורות ולראות הקלו המים. בין תל אביב למצפה רמון יש רק שעתיים נסיעה. הממצאים, הר הנגב פורח. גב ילק היה מלא במים, כך גם מחצבת הקאולין הישנה במכתש רמון, שהפכה לאתר הסברים על התהוות המכתש שבו נוף של אגמון קטן מוקף בסלעים צבעוניים במדבר הקטן שלנו.
לאחר שחייה מרעננת בגב — מים קפואים, קפה עם כמה בחורי ישיבה, מרק וקציצות טבעוניות בקפה מאונה החביב במרכז המסחרי של מצפה רמון ולאחר שיחה מרתקת על הבחירות הקרבות עם הפרלמנט של מצפה שנפגש כל יום (מצביעי גנץ ישבו על הדשא בחוץ בעוד מצביעי ביבי ישבו בפנים — מסביב לשולחן), המשכתי לבורות לוץ.
את הדרך לבורות לוץ, במעלה נחל ניצנה, הכרתי כאשר עוד היתה דרך עפר מאובקת שעליה ביצענו את תרגיל כוח משוריין של בה"ד אחד — שיירה של זחל"מים בוגרי מלחמת העולם השנייה, בלילה, עם אורות חתול בלבד, כאשר האבק מכסה הכול. אני זוכר שהטבע בכל זאת חדר את הגריז של טור המשוריינים — בריח החריף של הצמחים שנרמסו על ידי הטור הממונע.
כיום, הדרך הזו היא כביש מספר 171 המתפתל בינות להרים הגבוהים של הר הנגב בואכה הר רמון על פסגתו המתנשאת לגבוה של 1,003 מטרים. החורף הגשום הדשיא את ערוצי הנחלים. עשב גבוה המנוקד בפריחה בכל הצבעים האפשריים. אירוסים בסגול וצבעונים באדום עז. חלמיות שצובעות את ערוצי הנחלים בכחול, ועוד רבבה של מינים בפריחה לבנה, צהובה ואדמדמה. בין כל אלה, עומדות להן האלות האטלנטיות עתיקות היומין. עצים, כך טוענים, ששרדו באזור הגבוה הזה מאז תקופת הקרח. הימים ימי סוף החורף ותחילת האביב, והאלות, כיאה לעצים צפוניים במקור, ניצבות עירמות עלים, אבל עם תחילתו של לבלוב אדמדם שיחזיר את עלוותם בשבועות הקרובים. בין האלות, הפזורות בערוצי הנחלים, חפורים בורות המים העתיקים. סימן ההיכר הבולט שלהם הוא ערימה לבנה של חומר שהוצא מהבור — אי אז — ואשלים, אותם עצים אוהבי מים שהתמקמו להם כמוצאי שלל רב בתוך הבור.
הבורות מלאים. עד אפס מקום. מראה מלבב בתוך צמחיית הערוצים. זה הזמן לנסוע לשם. ירוק מדברי שכזה לא רואים בכל שנה.

קריאה נעימה
ידין רומן