אתונה: גיליון בלבד

ביקור באתונה מזמן עימות בין ציפיות למציאות. ערש התרבות המערבית, העיר שהעניקה השראה לעולם המערבי, מתגלה למבקר כגוש בטון מגושם וחסר חן. איך צריך אפוא להתייחס לאתונה? מאז תור הזהב של פריקלס במאה החמישית לפנה”ס ועד ימינו ידעה אתונה תהפוכות רבות. ההתחלה היתה מבטיחה. אתונה היתה מרכז חשוב של התרבות היוונית והמשיכה לשגשג גם בתקופה הרומאית. אבל קונסטנטינוס הגדול, שהפך את הנצרות לדת רשמית בממלכתו, חרץ את גורלה של העיר לשבט ולא לחסד. הפילוסופים, אנשי הרוח והמדע, מצאו להם מקלט במקומות אחרים ואתונה נותרה כפר קטן וחסר משמעות, שחי על זיכרונותיו. כשהמעצמות העניקו ליוון אוטונומיה במאה ה-19, הפכה אתונה לבירת יוון. העיר התפתחה במהירות ונאלצה לקלוט מאות אלפי אנשים מהכפרים ומהעיירות ביוון, ובכלל זה גם פליטים מתורכיה. תוצאות הגידול המהיר של העיר היו בנייה פראית וחוסר תכנון, שמהם סובלת אתונה עד היום. עם שחרורה של יוון מעול הדיקטטורות הצמאיות, רוחה של אתונה החלה מתעוררת מחדש. לאחר הצטרפותה של יוון לאיחוד האירופי, נזכרו הכל בעיר שהביאה לעולם את בשורת הדמוקרטיה. אתונה זכתה לארח את אולימפיאדה של 2004 ומיליארדים של יורו זרמו אליה לא רק כדי לקומם את המבנים העתיקים או לייסד חדשים, אלא בעיקר כדי להשיב את הרוח שצמחה כאן, במקום שבו פעלו אפלטון ואריסטו, סוקרטס ואריסטופאנס.

112.00