מדריך ורשה

"פעם ראשונה בוורשה?" שאלו אותי המארחים ואנשים אחרים שדיברתי איתם במהלך השהות בבירת פולין. "לא" השבתי, "כבר הייתי כאן לפני כמעט עשרים שנה בסיור עם התיכון". הם המהמו בהתחשבות בהבינם שמדובר היה בטיול אחר לגמרי, אבל אחרי רגע עיניהם ברקו. "איך ורשה השתנתה, נכון? איך היא התפתחה. כמה מקומות נפתחו, ראית?". ובחנו לראות אם גם האורח שבא מרחוק שם לב לשינוי שעבר על העיר. האורח בהחלט שם לב, אין ספק, הוורשאים גאים בצדק באבולוציה של עירם. מעיר מנומנמת, כמעט דיכאונית, לכזו המרוצפת בפאבים, מסעדות ומרכזי בידור. כזו שמדברים עליה כיורשת של ברלין, כבירת ההיפסטרים החדשה. היא אמנם לא יפה כמו בירות אירופאיות אחרות. פריז מפוארת יותר, לונדון מעודכנת יותר. אך דווקא הלוק הקצת מרוט, משווה לה קסם מיוחד. תערובת של גורדי שחקים חדשים, מבנים סובייטיים שבמרחק השנים איבדו את צילם המאיים ונתפסים כיום כמגניבים, וארמונות היסטוריים ששוחזרו מאפר המלחמה בדיוק מירבי. ורשה מתייפה, אך אינה מנסה להסתיר במייק־אפ את צלקות העבר. אי אפשר להתעלם מהאלימות הנאצית, מהשמדת היהודים, מהריסת ורשה ומעשורים של שליטה סובייטית דכאנית. אבל למרות נוכחות ההיסטוריה, העבר אינו חזות הכול. ורשה חוגגת את ההווה שלה ומתבוננת בצפייה אל העתיד.