מדריך פוליה

הים האדריאטי במזרח, הים היוני במערב, ובין לבין — פוליה. בירת נפת פוליה היא בארי, שנוסדה על ידי השבטים הלפיגים, ככל הנראה במאות ה־5-4 לפני הספירה. בסוף המאה ה־3 לפנה"ס נכבשה בארי על ידי הרומאים, אבל פוליה כולה נותרה מחולקת תחת השפעות שונות.
פוליה היא אחת הנפות המרכיבות את המזוג'ורנו (Mezzogiorno), מילה שפרושה "אמצע היום". תחת הכינוי הזה מאגדים את פוליה, בזיליקטה, קלבריה, אברוצו ומוליסה (שתי האחרונות נמצאות מצפון לפוליה), ולעתים גם את סרדיניה וסיציליה, בייחוד בשיח הפוליטי־כלכלי. כמו מחוזות דרומיים אחרים באיטליה, גם פוליה הוזנחה במשך שנים על ידי השלטון המרכזי ונתפסת קצת כ"איטליה האחרת". האחרות הזאת עושה אותה לנפלאה למטייל: אנשים מסבירי פנים, ערבוב סגנונות נפלא בין אירופאיות של המאה ה־19 במרכזים האורבניים לאדריכלות קסבה ברבעים העתיקים, כפרים יפהפיים, אוכל מקומי מאוד וטעים מאוד ויינות שאין כמותם בשום מקום אחר.
פוליה (Puglia באיטלקית, Apuglia באנגלית) נמתחת על פני 400 קילומטרים — מעט פחות מישראל. המחוז הדרומי הזה מהווה את העקב של המגף האיטלקי, ובמשך מאות שנים היה אחד היעדים האסטרטגיים לכל מי שרצה לסחור בים התיכון. וכולם רצו. פוליה יושבה, נכבשה ונפלשה עשרות פעמים על ידי כל מעצמה אזורית, וגם כמה שבאו מרחוק יותר: יוונים וספרדים, צרפתים וויקינגים. היום היא עומדת להכבש על ידי התיירים, מסיבות רבות. חופי הים שלה הם מהיפים בעולם. הכפרים מתוקים. היין נפלא, וכך גם שמן הזית, ועוד לא דיברנו על האוכל — הגבינות הייחודיות, הפסטות העשויות ביד, עשבי התיבול הרבים ושימור מסורת הבישול של המטבח המקומי, העני, הקרוי Cucina Povere. את התיירים מארחים שלוש ערים גדולות ואינספור עיירות וכפרים, שמציעים גם מבני אירוח ייחודיים לאזור: המסרייה (Masseria) — בתי החווה המבוצרים שהופכים אט אט למלונות יוקרתיים או עממיים, ובתי הטרולי (Trulli) — מבנים כפריים עשויי אבן ומחודדי גג, שנראים כאילו נבנו עבור עם גמדי קדום ששכן באזור. בין לבין תמצאו כאן גבעות מוריקות, כרמי זיתים וענבים, טירות עתיקות, מלאכות יד ייחודיות, אתרים ארכיאולוגיים מרשימים, מוזיאונים, אמנות והמון המון סטייל.
כל אחת מהממלכות שכבשו את פוליה השאירה בה חותם — קולינרי, ארכיטקטוני או אחר. הרומאים השאירו את סידור החלקות החקלאיות; בעלי האדמות הפיאודליים את העיירות הקטנות והמבוצרות; הנורמנים את הקתדרלות המקושטות והטירות העצומות; הספרדים — את טרפת הבארוק של לצ'ה ומרטינה פרנקה. המוסלמים השאירו רבעי מגורים מפותלים צמודים לנמל; והיהודים — עושר הלכתי וחומרי: את הראשון לקחו היהודים אתם כשגרשו אותם מהאזור והשני נשאר פה. הצרפתים השאירו את ביטול הפיאודליזם ואת פריחת הפטריוטיות האיטלקית שהובילה לאיחוד איטליה.
בעבר, המטיילים היו מתמקדים בכפרים, ולערים הגדולות היו מגיעים רק כדי לישון. הדברים מתחילים להשתנות. בארי, לצ'ה וברינדיזי הפכו ליעדים פופולריים בפני עצמן — ובצדק. לכל אחת מהערים הגדולות האלה יש ייחוד משלה, ולכולן רבעים עתיקים דומים אך שונים זה מזה.