ידין רומן
מתוך גיליון "ארץ וטבע" מס' 208 – דצמבר 2023
אימי אהבה מאוד את ספריו של הסופר האנגלי אלדוס האקסלי. על מדף הספרייה בבית הוריי עמדו כתריסר מספריו, בכריכה קשה ועטיפות אפורות גב. עד כדי כך אהבה את ספריו שהיא אפילו התכתבה איתו בשנות השלושים. לא קראתי אף ספר מספריו, אבל הספר ששמו משך את תשומת לבי היה "עיוור בעזה". מה יש לו לספר על עזה, חשבתי לתומי, מבלי לדעת שהספר כלל וכלל אינו על עזה אלא על בחור צעיר, איש חברה אנגלי, שאיבד את דרכו בחיים. האקסלי שהיה חצי עיוור בעין אחת, עסק רבות בספריו בעיוורון שנגרם על ידי ריקנות החיים של חברת השפע המעמדית. שמו של הספר נגזר מפואמה של ג'ון מילטון מ־1671, "שמשון הגיבור", על סבלותיו של הגיבור המקראי, שהפלשתים חיסלו את כוחו, ניקרו את עיניו והעמידו אותו לראווה במקדשם בעזה. מוטיב העיוורון בעזה חוזר גם בספרה של שולמית הר אבן מ־1991, "עיוורים בעזה", שאחד מפרקיו מספר על ביקור של הסופרת בשכונת רימל.
לפני כמה חודשים, ביום חורף נאה, יצאנו לטיול באזור קיבוץ בארי. אחייניתי ירדן שהתגוררה בקיבוץ לא הייתה בבית באותה נסיעה ספונטנית ואנחנו המשכנו במערכת השבילים והדרכים מסביב לקיבוץ. ירדנו ל"דרך הבטון", חצינו את נחל סחף, הגענו לאנדרטת אנזק, לנחאביר — אתר בארי הישנה, ונכנסנו לקיבוץ לראות את חדר האוכל בסגנון הקיבוצי הברוטליסטי של שנות השישים. הייתה הרגשה קלה של אי נוחות כאשר טיפסנו על אנדרטת אנזק, במרחק קצר מהגדר. מה יהיה אם צלף ירה בנו חלפה לשנייה המחשבה.
ב־7 באוקטובר, אחייניתי, בתה בת השלוש, גפן, ובעלה אלון, נחטפו מקיבוץ בארי. חמישה מרצחים הכניסו אותם למכונית ודהרו אתם לעבר הגבול, בדרך שנסענו כמה חודשים קודם לכן. במעבר של נחל סחף הופיע לפתע טנק ישראלי והמחבלים עצרו לרגע את הרכב. ירדן, עם גפן על הידיים, ואלון קפצו מהרכב והחלו לברוח. המחבלים דלקו אחריהם תוך כדי ירי אוטומטי. כעבור רגעים ספורים ירדן העבירה את גפן לאלון. רוץ ככל יכולתך, אמרה לו. היא נשארה מאחור. תפסה מחסה ממטר היריות מאחורי עץ. ירדן נתפסה על ידי החוטפים והובלה לעזה.
ההלם שהיכה בי באותו יום מר ונמהר החזיר אותי לעיוורון בעזה. מה היה שם שלא ראינו. מה גרם לאובדן היכולת שהביא אותנו לאסון הגדול, הותיר אותנו כבולים במקדשם של הפלשתים.
לימים הפליג האקסלי לעולמות דיסטופיים לחלוטין עם ספרו המפורסם ביותר, "עולם חדש מופלא", שמאוד מזכיר את "1984" של אורוול. עבורנו, העיוורון בעזה צריך לייצר עולם חדש אחר. עולם חדור באידיאלים שעיצבו את המדינה הזאת; צדק חברתי, הפרחת השממה, חינוך ומדע, ושאיפה לשלום. אני מקווה שנחזיר את כול השבויים במהרה לביתם ונביס את החמאס והחיזבאללה הקמים עלינו להורגנו. אבל, המלאכה העיקרית והקשה עוד לפנינו: הסרת שלשלאות העיוורון ושיקומה של הארץ הזאת שכולנו אוהבים.
