צונאמי גדול עובר על העוסקים בתיירות, חוץ ופנים. במרץ ואפריל שמענו את הסיפורים על הטבע המשתקם וחוזר לאיתנו ועל החורף רב המשקעים שעבר עלינו והעלה פריחה שלא נראתה כמותה שנים רבות. הכינרת התמלאה עד אפס מקום, גשר דגניה נפתח והמים לחכו את קצה המדשאות של בתי המלון שלא ראו כינרת מלאה שכזו מזה 19 שנה.
אך, אפריל התחלף במאי וביוני, ועכשיו אנחנו בפתחו של הקיץ. מורי הדרך והעוסקים בתיירות נותרו כמעט ללא פרנסה. רבים שעסקו בתיירות חוץ נותרו ללא הכנסה כלל — ולא נראה האופק שבו יחזרו התיירים לישראל. בינתיים חלק ממורי הדרך הגבירו את פרנסתם בתיירות הפנים, אך זו לא תוכל לשרת את כלל המדריכים.
"שנים אני עוסק בהדרכה, מקצוע שאני אוהב במיוחד", שח לי השבוע מי שהקים בעשר אצבעותיו עסק תיירותי לתפארת. "לא חשבתי מעולם, שלאחר שלמדתי והשתלמתי והעמקתי בחוויה הזו של קירוב המטיילים אל אהבת הארץ והנוף, אצטרך לחשוב על החלפת מקצוע".
שמו של מורה הדרך הישראלי מוכר בעולם כאיש מקצוע שאין שני לו. ההכשרה ארוכה, וגם לאחריה צריך להמשיך וללמוד היסטוריה וארכיאולוגיה, בוטניקה, תולדות ההתיישבות ועוד נושאים רבים שארצנו הקטנה ברוכה בהם. מורי הדרך הם נכס חשוב למדינת ישראל. כל תייר זוכר את מורה הדרך שלו, את הקשר החם והאישי, את הרצון לחזור ולטייל שוב עם אותו האדם שהראה לו את יפי הארץ.
אובדן של מורי דרך, כאלה שילכו לרעות במקצועות אחרים, הוא בסופו של דבר אובדן קשה לענף התיירות הישראלי. בימים קשים אלה אנו מצווים לטייל. לצאת לימי טיול מודרכים, לעזור לשמר את הידע העצום הזה לימים טובים יותר, כאשר הגבולות ייפתחו והתיירים יחזרו.
אז, למי שיש לו, שמצבו בסדר, זה הזמן להרים טלפון למורה דרך ולבקש לצאת ליום טיול. מעבר לחוויית הטיול זו תהיה תרומה חשובה לשימור המקצוע הזה, שהוא חוט השדרה של ענף התיירות. המדינה כנראה תעזור במענקים והלוואות — אבל את הידע והכישרון צריך לשמר על ידי הדרכה. בסופו של דבר, תפקיד מורה הדרך מחייב תכנון מסלול, בניית סיפור, כניסה לפרטים, והעברת כל אלו בדרך חווייתית. הידע הזה נשמר רק על ידי אימונים בלתי פוסקים: יציאה לשטח עם מטיילים והדרכתם.
בגיליון הזה ובגיליונות הבאים נביא הצעות של מורי דרך מתחומים שונים למסלולי טיול. אתם מוזמנים להתקשר אליהם ולהזמין הדרכה מעולה.
קריאה נעימה,
ידין רומן
למסלולים נוספים וכתבות מרתקות רכשו מנוי של ארץ וטבע
הטבות קיץ לגולשים
